top of page

בעקבות יערות הגולן

עודכן: 21 בינו׳ 2021

האם אי-פעם התהלכת ביערות והחורשים הטבעיים שבגולן? האם הבחנת כי העצים מסודרים כמעט תמיד בשורות?

כן כן, עצים ויערות טבעיים המסודרים בשורות, כאילו שורות עצים מעשה ידי אדם - אבל טבעי.

כך זה נראה מהקרקע:

שורת עצים - אלו תולע ואלון מצוי, צפון הגולן

וכך זה נראה מהאוויר:

דרום יער אודם - רמת הגולן, מתוך Google Maps


מרשים נכון?

ההסבר לתבנית הפוליגונית* של סידור העצים מתחיל בעבר ההתישבותי של הגולן (*פוליגון=צורה גיאומטרית בעלת צלעות). לאורך ההסטוריה הגולן היה מיושב בהיקפים שונים ומשתנים, החל מהתישבויות פרה-הסטוריות, דרך התקופה העות'מנית, ועד לימים אלו. כמובן שההתישבות לא היתה רציפה בזמן, היו תקופות בהן היתה ההתישבות נרחבת ותקופות בהן ההתישבון היתה דלה מאוד.

ולעיניננו, הטענה הרווחת שמסבירה את תופעת העצים המסודרים בשורות היוצרות פוליגוניים גיאומטריים היא פשוטה מאוד – בעבר היו שטחים אלו משמשים לחקלאות. שכן התישבות אנושית באלפי השנים האחרונות תלויה בחקלאות.

כאשר בוחנים מקרוב את שורות העצים ניתן למצא כמעט תמיד ערימות אבנים מאורכות מתחת לשורות העצים, חלקן פשוט ערימות אבנים מאורכות, וחלקן ממש טרסות שהונחו אבן על אבן ליצירת קיר, כמו זו:

אלון מצוי שצמח מתוך חומת אבן מעשה ידי אדם, צפון הגולן


אותן ערימות אבנים מאורכות שימשו כגבולות שבין החלקות החקלאיות, מעין גדרות אבן, ואילו שטח פנים הפוליגון שימש כשטח החקלאי עבור גידולים שונים.

שטח פנים הפוליגון-השטח החקלאי עצמו, עובד ונזרע ככל הנראה בצמחים חד שנתיים ששימשו את האדם בעיקר כצמחי מזון או מזון עבור חיות המשק. כאשר החקלאי היה נתקל באבן או סלע בפנים החלקה הוא היה מסקל אותם החוצה כיוון שהפריעו לו בעיבוד השטח. סילוק אבנים, במיוחד אם הן רבות הוא עניין של השקעת מאמץ רב, ולכן העדיף החקלאי לסלקן למרחק הכי קרוב שניתן ובלבד שלא יפריעו לו – מכאן שאותן האבנים סוקלו אל היקף החלקה – גם הכי קרוב וגם שימשו ליצירת גדר חיץ עם החקלאי השכן או החלקה השכנה.

עכשיו, אחרי שהבנו מעט מההסטוריה האנושית של האזור באמצעות הממצאים הארכיאולוגים שהם גדרות האבן והטרסות, ניתן לחזור לסוגיה הבוטנית – שורות העצים הישרות.


עצים רבים נכרתו בעבר הקרוב של הגולן, בעיקר על ידי המתישבים הצ'רקסים אשר חיו בשטחי הגולן סביב המאה ב-19. אלה כרתו עצים רבים עבור בניה, חימום, בישול ועוד. הכריתה היתה בהיקפים גדולים ולא סלקטיבית, כלומר שנכרתו מכמעט כל שטח נגיש. יתכן ששטחי חקלאות רבים הוקמו באותם השטחים בהם נכרתו עצים רבים ואותו "ניקיון שטח" מעצים בוגרים הוא שאפשר את הפעילות החקלאית בהם.


החקלאות הקדומה עסקה כאמור בעיקר בגידולים חד-שנתיים, כמו חיטה, שעורה וקטניות שונות, אך יחד עם זאת הצמחייה המקומית ובה גם צאצאי העצים שנכרתו, המשיכו לנבוט בשטח: הן בפנים החלקות החקלאיות והן בהיקפי החלקות, לאורך שורות האבן. עצים צעירים אשר נבטו וצמחו בשטח החלקות החקלאיות היו כמובן נעקרים ומסולקים מיד כיוון שהפריעו לעיבוד החקלאי. לעומתם, עצים אשר נבטו בהיקפי החלקות מתוך שורות האבן, לא הפריעו לעיבוד החקלאי ולכן לא נעקרו. מעבר לכך חלקם אף שימשו את החקלאי כמקור צל. כאשר עצים שנבטו מתוך גדרות האבן הגיעו לבגרות והיה בהם מספיק עץ לשימוש האדם, גם כן היו נכרתים. אחרי הכל, מספיקה פינה אחת או שתיים עם צל בצד כל חלקה.


הגולן נמצא בשליטת מדינת ישראל משנת 1967, ועד אז חלק לא מבוטל משטחים אלו, היה מעובד לחקלאות. מבלי לדעת בדיוק מה היה היקף הכריתה שנים ספורות לפני כן, ניתן לומר שהכריתה נעלמה כמעט לגמרי לאחר שנה זו. מכך ניתן להבין כי ברוב שטחי הגולן, גיל רוב העצים איננו עולה בהרבה על 50 שנה אלא נמוך ממנו. 50 שנה במהלכם היה לחורש הטבעי זמן להשתקם. ראשונים לתפוס גובה היו העצים שכבר צמחו בשנה זו ולפניה בהיקפי החלקות לאורך גדרות האבן. רבים מאותם העצים הצעירים שכבר צמחו בשורות האבן בשנת 1967, נראים היום לאורך אותן שורות אבן כעצים בוגרים ומרשימים.


ומה עם עצים במרכז החלקות?

לשם כך צריך להבין מעט ממנגנון הצמיחה של עץ שנפגע:

ניתן לחלק כל עץ לשניים, חלק על אדמתי הכולל את הגזע, הענפים, העלים וכל מה שמעל לפני האדמה, וחלק תת- אדמתי, הכולל את השורשים של העץ.

כאשר עץ נכרת, למעשה מוסר החלק העל-אדמתי, אך החלק התת אדמתי נותר במקומו ואף לעיתים ממשיך לחיות. כיוון שהחלק התת אדמתי שממשיך לחיות נותר ללא עלים, הוא למעשה "מורעב" לאור שמש, ולכן עושה כל שביכולתו על מנת להצמיח כמה שיותר מהר עלים ירוקים לקליטת שמש.

כך נראת התחדשותו המהירה של עץ חי שנכרת, שמוציא תוך זמן קצר מספר ענפים עם עלים לקליטה מהירה של שמש:

בתמונה: אקליפטוס מתחדש במהרה לאחר כריתה.


אחד מעצי הגולן המפוארים, אלון התולע, גדל באופן טבעי כעץ חד-גזעי, כלומר בעל גזע יחיד. רק במצבים שבהם נפגע מאוד, כמו באירוע כריתה, אלון התולע נאלץ להוציא באופן מהיר מספר ענפים צעירים ודקים לקליטת שמש, ענפים אשר לאחר עשורים הופכים להיות למעשה מספר גזעים עבים.

מכאן, שכאשר אנו מוצאים אלון תולע רב-גזעי, מדובר ככל הנראה בעץ אשר עבר כריתה. לרוב ניתן יהיה לראות שהגזעים כמחוברים לבסיס גזע רחב מהם בהרבה, בסיס גזע רחב המרמז על קוטר הגזע המקורי של העצ להלן מספר דוגמאות המראות כיצד אלוני התולע נראים לאחר 50 שנה ויותר מאז אירוע הכריתה:

תמונה 1: אלון תולע רב-גזעי, בעל יותר מ-6 גזעים, עליו ניתן לראות את סימן כריתת הגזע הראשי.

תמונה 2: אלון תולע בעל 2 גזעים, עליו ניתן לראות מספר סימני כריתה. ניתן לשער שהעץ עבר יותר מאירוע כריתה אחד.

תמונה 3: אלון תולע בעל 4 גזעים, ממוספרים בסגול.


בהיקפי החלקות החקלאיות, גם אם היה עץ גדול שנכרת, הוא יכל להתחדש כעץ רב גזעי לאחר מכן כיוון שבהיקף החלקה הוא לא הפריע לאיש במשך עשורים. לעומתו, עץ שנכרת במרכז החלקות והיה מתחדש לאחר מכן, היה מכוסח ונכרת שוב ושוב, כיוון שפריע לקיום העיבוד החקלאי השוטף, עד שלאחר מספר כיסוחים היה מפסיק לחדש את צמיחתו ומת.

עקירה חוזרת של עצים משטחי החלקות החקלאיות היא שהביאה לכך שבשנת 1967 היו פחות התחדשויות עצים בשטחים העשבוניים שבמרכזי החלקות לעומת בהיקפים ובגלי האבן, אך זו ככל הנראה לא הסיבה היחידה.


השאלה הנשאלת כעת היא מדוע אין אנו רואים התחדשות מרובה של עצי חורש גולני במרכזי אותן החלקות החקלאיות ובמישורים העשבוניים הרבים של הגולן? הרי שמספיק עץ אלון אחד בקרבת מקום בכדי לפזר אלפי בלוטים לסביבתו מידי שנה... על כך נענה בחלק הבא של "בעקבות יערות הגולן".


Comentários


bottom of page