התועלת האנרגטית של טורבינות הרוח

1. הספק מותקן אל מול ייצור בפועל

ההספק המותקן של "חוות עמק הבכא" הוא 100 מגאוואט, הספק מותקן זה צפוי לספק במשך כל 25 שנות פעילות החווה 7.53 פרומיל (אלפית) מתצרוכת החשמל של מדינת ישראל.

מחקר שנעשה בארה"ב וכלל 675 חוות רוח בהספק כולל של 71.5 גיגוואט (71.5 אלף מגאוואט) הראה שבפועל מייצרות החוות בממוצע רק 25%-45% מכמות החשמל שמבטיח ההספק המותקן.

בהנחה ש"חוות עמק הבכא" מקבלת תנאים אופטימליים של משטר רוחות, הרי שאפשר לצפות לקבלת 45% מההספק המותקן, כלומר - תרומתה של "חוות עמק הבכא" למשק החשמל לאורך 25 השנים הבאות במקרה זה היא כ-3.4 פרומיל בלבד. אלא שהנחה מאוד אופטימית זו צריכה לעמוד למבחן המציאות וקרוב לוודאי שהמספר הנכון נמוך משמעותית. נציין שהתנודות היומיות בצריכת החשמל של מדינת ישראל עשויות להיות גדולות בשני סדרי גודל מהמספר הזה.

חברות האנרגיה המתחדשת מדברות על כך שטורבינה אחת מהסוג הקיים ב"חוות עמק הבכא" עשויה לספק חשמל ליותר מ-1000 משקי בית. ואולם, על פי חישובים ריאלים שערכנו הרי שמספר משקי הבית העשוי להתמך ע"י טורבינה אחת (לאורך 25 שנה) הוא כ-360 משקי בית בלבד.

2. "צפיפות ההספק"

צפיפות ההספק הנו מדד חשוב בהקשר של המחיר האקולוגי. בהינתן שטח המשמש ליצור חשמל, כמה וואט מתקבל למטר רבוע ממפעל החשמל. מדוע זה חשוב? היות וכאן אנו למדים על משאבי השטח הנדרשים ליצור חשמל. הנה מספר נתונים להשוואה:


בטורבינות גז-סולר ("חגית") צפיפות ההספק היא 1867-2333 ואט למ"ר.

בחווה קיטורית פחמית ("אורות רבין") צפיפות ההספק היא 1727-2158 ואט למ"ר.

בטכנולוגיה גרעינית ("פוקושימה") צפיפות ההספק היא 1514 ואט למ"ר.

בטכנולוגיה פוטו-וולטאית ("משאבי שדה" עם ארבע שלוחות) צפיפות ההספק היא 27 ואט למ"ר.

בחווה תרמו-סולרית ("אשלים" בטכנולוגיית שוקת פרבולית) צפיפות ההספק היא כ-20 ואט למ"ר.

בטורבינות רוח ("חוות עמק הבכא") צפיפות ההספק היא 6.72 ואט למ"ר.


עם זאת חשוב לציין שבמקרה של טורבינות הרוח ותאים פוטו-וולטאים (על מתקנים עיליים) ניתן להשתמש בחלק גדול משטח ייצור החשמל גם לצרכים אחרים כמו למשל חקלאות.


3. השוואה של מחירי החשמל - המבוססת על נתונים מהמכרזים הקיימים - מראה כי:

· מחיר אנרגיית רוח הינו - 30 אג' לקוט"ש נמכר (קוט"ש היא יחידת האנרגיה קילוואט-שעה).

· מחיר אנרגיה פוטו-וולטאית הינו - 10 אג' לקוט"ש נמכר.

כלומר אנו מניחים הפרש של 20 אג' לקוט"ש נמכר לטובת החשמל הפוטו-וולטאי (חשמל מהשמש).

אם כן, מהי המשמעות מבחינה כלכלית בהעדפת אנרגית רוח על פני אנרגיה סולארית?

4. צפי הפסד כספי למדינה לפי הספק של 1 מגה-וואט:

ההפסד המצטבר במשך 25 שנה בגין ייצור של 100 מגה-וואט ע"י אנרגיית רוח במקום 100 מגה-וואט ע"י אנרגיה פוטו-וולטאית הינו 43.8 מיליון ₪.


נכון להיום הרישיונות להפקת אנרגיית רוח ברמת הגולן הינם עבור 410 מגה-וואט הספק מותקן (אופציונלי). קציר-חשמל צפוי, ריאלי, של 45% מהנ"ל משאיר אותנו עם 185 מגה-וואט בלבד. את אותו קציר חשמל נקבל ממתקן פוטו-וולטאי אשר ההספקו המותקן הינו כ-530 מגה-וואט.


ההפסד הצפוי למשק הישראלי, בשטחי הגולן, בגין תעדוף אנרגית רוח (בהספק מותקן של 410 מגה-וואט) במקום ייצור אנרגיה פוטו-וולטאית (בהספק מותקן של 530 מגה-וואט) הוא 8.103 מיליארד ש"ח לתקופה של 25 שנה.


כ- 8.1 מיליארד ₪ הפסדים מצטברים! רק ברמת הגולן.

**כל המספרים מגובים בחישובים המבוססים על נתונים שפורסמו ברבים (ע"י רשות החשמל, מנהל האוכלוסין, תחנות הכוח ועוד). המעוניין לעיין בכך יוכל לעשות זאת אצל נציגי עמותת "שומרי הגולן".